חוף של צדפים מרוסקים

חוף של צדפים מרוסקים כלאחר פסיעות עמוקות ועמוקות פחות. צדפים נחים על חוף דומם, מהביל ואפוף בחמצן של גרגרי חול. קונכייה אחת שמעה את לחישות המים. הרכילות מתפשטת בתוך קיום אינסופי שחג סביב עצמו. חג וחול. בעיטה של גרגירי החול מעבירה אותם משכן, עד הצעד הבא. שעל ושעל על חול חמים ומרוסק מצנן את פלג הגוף העליון. פלג אחד עירום, פלג אחר חבוי. נסתר כמוכתב במוסכמות החברה. חברה שכזו שמקיפה מכל עבר בזעקות רמות- אם כאב או אם שמחה. מגבת שרועה ועוד מגבת מקופלת ועוד מגבת מחוללת. הכנה לבידוד צנוע מהחול שחותר לכל פינה בגוף. הוא מחלחל דרך נקבים וזכרים ומשאיר רמז ועקבות לביתו הקדום. נאחז בקצה השעה רק כדי לעבור מיקום. מיקום אחד לאחר. יקומים ועקומים ומיקומים ושיקומים. כל אחד פינה בגרגר שלו. משתחרר עם הרוח ונאחז בשאריות. כולם זרים ביקום זר. בלי ימי הולדת ובלי מחשבות על העתיד. אין עתיד, אין עבר, רק הווה שמתהווה ונבנה לפי צעדיהם של אחרים. אין שליטה על החיים. התערפלות חושית של גרגר שנע ונד לפי חוקי הטבע. אם קר ויש רוח היא כבר תארוז לך את המזוודות. אם חם ונעים האנשים יעבירו את האחד למקום אחר. לחברה פתוחה של גרגרים שמקבלים את השונה, כי כולם דומים, דומים לאחר. שנת ישרים ועליונים ונמוכים. כולם שולטים ונשלטים. אין שליט. אין שליטא. אלו גרגיריי.